שגריר ארה"ב המיועד בישראל, דוד פרידמן, מייצג עמדות וערכים אמריקנים ,כולל אלה של יהדוד ארה"

חזרה לדף הקודם

נשיא ארגון ציוני אמריקה (ZOA), מורטון קליין פרסם את ההודעה הבאה לעיתונות:

המינוי המצוין של דוד פרידמן כשגריר ארה"ב בישראל על ידי הנשיא הנבחר דונלד טראמפ ראוי לאישור הסנאט. מר פרידמן הוא אחד מעורכי הדין המובילים בארה"ב, דובר עברית רהוטה, יש לו בית בירושלים, הוא לומד את סוגיות המזרח התיכון כל ימיו, והביע דעות התואמות עמדות וערכים אמריקניים פרו-ישראליים המקובלים על ציבור רחב. מר פרידמן ישקם ויחזק את הברית החיונית בין ישראל וארה"ב, ואת החתירה לשלום אמת.

סקרי דעת קהל, החקיקה בקונגרס, מצעי מפלגות וכו', מצביעים כולם על כך שעמדותיו וערכיו של מר פרידמן תואמים את אלה של חלקים נרחבים מהציבור האמריקני (כולל הציבור היהודי-אמריקני), הקונגרס, והמפלגות הראשיות בארה"ב. ההאשמות מצד ג'יי סטריט, הקבוצה האנטי-ישראלית הקיצונית, הנתמכת על ידי ג'ורג' סורוס, ולפיהן עמדותיו וערכיו של מר פרידמן הם בבחינת "חציית קו אדום" הן האשמות שקריות לחלוטין. ההאשמה האמתית של ארגון ג'י סטריט כלפי מר פרידמן אינה אלא העובדה שהוא אינו מסכים עם הדרישות האנטי-ישראליות הקיצוניות של ארגון זה.

1. לתמיכתו של מר פרידמן בהעברת שגרירות ארה"ב

לירושלים יש תמיכה גורפת בקרב הציבור האמריקני

ובקרב הציבור היהודי בישראל:

ביום חמישי שעבר, עם ההכרזה על מינויו הצפוי, הצהיר דוד פרידמן כי הוא מצפה לחיזוק היחסים בין ארה"ב וישראל ומצפה לפעול למען השגת שלום אמת "ממשכנה של שגרירות ארה"ב בירושלים, בירתה הנצחית של ישראל." ("שגרירו של טראמפ בישראל מתייחס ל'שגרירות בירושלים, בירת הנצח של ישראל,'" מאת מייקל וילנר, ג'רוזלם פוסט, 16.12.16). ישראל היא המדינה היחידה בעולם ששגרירות ארה"ב בה אינה ממוקמת בבירת המדינה. התנגדותו של ארגון ג'י סטריט להעברת השגרירות האמריקנית לירושלים היא דעת מיעוט.

בדומה למר פרידמן, רוב מוחץ מהציבור האמריקני והישראלי מצדד בהעברת שגרירות ארה"ב לירושלים. למשל:

• חוק השגרירות בירושלים, 1995, חוק ציבורי מס' 104-45 (8.11.1995) הכיר בכך שירושלים היא בירת ישראל משנת 1950, שב ואישר כי על ירושלים להישאר מאוחדת, וקבע כי על ארה"ב להעביר את שגרירותה לירושלים. הקונגרס העביר את החוק בחסות שתי המפלגות כמעט פה אחד (95 לעומת 3 בסנאט, ו-374 לעומת 37 בבית הנבחרים).

• רוב מוחץ מהציבור האמריקני מצדד בכך שירושלים המאוחדת היא בירת ישראל. בסקר דעת קהל שערכה חברת McLaughlin & Associates ב-2014, השאלה שהוצגה הייתה: "האם לדעתך על ירושלים להישאר בירתה המאוחדת של מדינת ישראל?" רוב ברור של 55% מהאמריקנים השיבו שירושלים צריכה להישאר בירתה המאוחדת של ישראל, לעומת 13% בלבד המחזיקים בדעה מנוגדת (יחס של למעלה מ-4 ל-1).

• הצעות חוק שתכליתן ביטול סמכות הוויתור של הנשיא ודרישה מהנשיא שיבצע סוף-סוף את חוק השגרירות בירושלים מ-1995, כגון חוק השגרירות בירושלים וההכרה, 2015, והצעות חוק דומות מ-2013 ו-2011, זכו לתמיכה דו-מפלגתית נרחבת.

2. לפרידמן גישה מציאותית וגמישה בנוגע לדרך להשגת

שלום והוא מתנגד לפתרונות כפויים; לגישה זו שותפים

אמריקנים רבים, כולל יהודים אמריקנים והציבור בישראל:

השגריר המיועד דוד פרידמן דוגל בגישה מציאותית וגמישה ביחס להשגת השלום, מאמין בקיומן של גישות פוטנציאליות מגוונות, ובכך שעל ארה"ב להימנע מכפיית פתרונות על הצדדים - ועל כל אלה קיימת הסכמה רחבה בציבור. הפתיחות המחשבתית והגמישות המאפיינות את השגריר המיועד פרידמן דרושות לצורך קיומם של משא-ומתן יעיל, דיפלומטיה אמתית, שלום אמת, ויחסים הדוקים בין ארה"ב וישראל. גישתו של מר פרידמן הגיונית יותר, וסיכויה להשיג שלום גדולים לאין ערוך לעומת דרישתו האנטי- ישראלית של ארגון ג'י סטריט, שארה"ב תכפה מדינת חמאס פלסטינית-ערבית כ"פתרון" היחיד שאין בלתו.

• בקרב יהדות ארה"ב יש רבים המאמינים כי המטרה האמתית של הערבים היא השמדת ישראל – ולא הקמת מדינה פלסטינית-ערבית שוחרת שלום. על-פי סקר דעת קהל שנערך ב-2015 על ידי הוועד היהודי אמריקני (AJC) בקרב הקהילה היהודית בארה"ב (המדגם היה אקראי, כלל את כל מדינות ארה"ב, ונסקרו 1,002 אמריקנים יהודים או המזדהים כיהודים), רוב עצום של כשלושה-רבעים מיהודי אמריקה אישרו את האמירה: "מטרת הערבים אינה פתרון שתי המדינות והסכם שלום עם ישראל אלא השמדת ישראל." (73.1% הסכימו עם אמירה זו; 25.1% חלקו עליה).

• בקרב הציבור האמריקני יש רבים המאמינים שמדינה פלסטינית-ערבית תתמוך בטרור, תהיה עוינת לישראל, ולא תהיה שוחרת שלום. סקר שנערך ב-2014 על ידי חברת McLaughlin & Associates מצא "שהאמריקנים מאמינים ביחס של 3.5 ל-1 (58% לעומת 17%) שכל מדינה פלסטינית שתקום תהיה עוינת לישראל ותתמוך בטרור." ("לשאלה, 'האם לדעתך מדינה פלסטינית-ערבית, אם תקום, תקיים יחסי שלום עם ישראל או תהיה עוינת לישראל ותתמוך בטרור?' 58% מהאמריקנים השיבו שמדינה פלסטינית עתידית תהיה עוינת ותתמוך בטרור, ורק 17% חושבים שמדינה כזו תתקיים בשלום לצד ישראל.")

הסקרים שהוועד היהודי אמריקני קיים בקרב יהודי ארה"ב מצביעים על חלוקה כמעט שווה בקרב הנשאלים לגבי השאלה האם יש להקים מדינה פלסטינית (ב-2015, 51.9% תמכו ו-46.1% התנגדו). נתונים אלה התקיימו על אף גורמים אחדים אשר יש סבירות גבוהה שהיטו את תוצאות הסקר של הוועד היהודי אמריקני לטובת השמאל, וביניהם: (1) הסקרים נערכו לפני גל הטרור הפלסטיני-ערבי האחרון נגד אזרחים ישראלים תמימים; (2) תוצאות הסקר "הותאמו" (בסקר שנערך ב-2016 הועלה המשקל שניתן לתשובותיהם של יהודים רפורמים מ-30% ל-35%; בסקר שנערך ב-2015 לא חשפו את השקלול הספציפי אבל אישרו שהמשקל הותאם על פי הזרם הדתי שאליו השתייכו הנסקרים); (3) אוכלוסיית המדגם כללה פחות יהודים תומכי המפלגה הרפובליקנית מאשר אחוז היהודים המצביעים בעד מפלגה זו; (4) אוכלוסיית המדגם כללה לא-יהודים אשר רואים את עצמם כ"יהודים" מסיבה כלשהי.

• רוב מוחץ מהציבור בישראל מתנגד להקמת מדינה פלסטינית-ערבית. סקר שנערך באוקטובר 2014 על ידי מוסד מכובד – "המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה," מצא כי 75% מהיהודים בארץ מתנגדים להקמת מדינה פלסטינית (לעומת 18% בלבד התומכים בהקמתה; כלומר, היחס בין המתנגדים לתומכים בהקמת מדינה פלסטינית גבוה מיחס של 4 ל-1). וזה היה לפני גל הטרור האחרון שבמהלכו מחבלים פלסטינים-ערבים רצחו 40 ישראלים (ואמריקנים) חפים מפשע, ופצעו למעלה מ-500 ישראלים תמימים – תזכורת עגומה של התוצאות המסוכנות הטמונות בהקמת מדינת פלסטין/חמאס/איראן/דעא"ש.

• רוב גדול מחברי ממשלת ישראל מתנגד למדינה פלסטינית-ערבית; על-פי הליכוד, "כל שטח שיפונה ייפול לידיהם של קיצונים אסלמיים וארגוני טרור הנתמכים על ידי איראן." (ר' "פתרון שתי המדינות מת; תשאלו את שרי ממשלת ישראל," אל-ג'זירה, 27.5.2015; ר' גם הצהרות של פקידים ישראלים רשמיים, "במילים שלהם." כפי שארגון ציוני אמריקה חזר ואמר, מדינה פלסטינית-ערבית תהיה מדינת טרור בחסות איראן/חמאס/דעא"ש שתסכן את קיומה של ישראל. על פי סקרי דעת קהל ערבים, חמאס יזכה בבחירות ברשות הפלסטינית. ("סקר: חמאס יזכה בבחירות בקרב הפלסטינים", ערוץ 7, 28.8.2016). מדינה פלסטינית ערבית ביהודה ושומרון תהיה עזה נוספת; טילים ינחתו בכל רחבי ישראל.

• על-פי החזון של הסכמי אוסלו ושל יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל לשעבר שפעל למען השלום, תוקם ישות פלסטינית "שאינה בעלת מעמד של מדינה." בהסכמי אוסלו אין ולו אזכור אחד של מדינה פלסטינית-ערבית. עמדתו של רבין הייתה ש"אין מקום למדינה פלסטינית" (ר' "רבין התנגד רשמית למדינה פלסטינית יותר משנה לאחר לחיצת היד בבית הלבן, כך עולה ממכתב מ-1994", Times of Israel, 31.12.2012). קידום שלום אמת יתממש כאשר יובאו בחשבון אופציות חלופיות שעשויות להביא את השלום.

• כפיית מדינה פלסטינית ערבית אינה מדיניות המפלגה הרפובליקנית או המפלגה הדמוקרטית.

במצע המפלגה הרפובליקנית ב-2016, שאומץ פה אחד, הסעיף העוסק בישראל אומר: "ארה"ב מעוניינת לסייע בכינון שלום כולל ובר-קיימא במזרח התיכון, שיושג באמצעות משא-ומתן בין התושבים החיים באזור. אנו מתנגדים לכל צעד המכוון לכפות הסכם או להכתיב גבולות או תנאים אחרים..."

בעבר, רק שלושה ממצעי המפלגה הרפובליקנית תמכו ב"חזון" המדינה הפלסטינית-ערבית; ואולם, תמיכה זו הייתה מותנית, והפלסטינים הערבים מעולם לא מילאו אחר התנאים. מצע המפלגה הרפובליקנית מ-2004 קבע כי "כדי שחזון כזה יתגשם, הפלסטינים זקוקים להנהגה חדשה, שאינה נגועה בטרור"; במצע זה נקבע שהפלסטינים הערבים נדרשים "לכונן דמוקרטיה ושלטון חוק, להילחם בשחיתות, ולהתנגד לטרור בנחישות" בטרם יזכו בתמיכת ארה"ב להקמת מדינה. מצעי המפלגה הרפובליקנית מ-2008 ומ-2012 כוללים תנאים דומים. הרשות הפלסטינית ממשיכה לכבד מחבלים כקדושים מעונים, מתגמלת מחבלים- רוצחים, מסיתה לביצוע פיגועי דקירה ודריסה קטלניים כנגד אזרחים יהודים שלווים, ובממשלתה מכהנים שרים החברים בקבוצות המוגדרות כארגוני טרור. מצעי המפלגה הרפובליקנית האמורים לא תמכו אפוא בהקמת מדינה פלסטינית בנסיבות הקיימות, וגם לא קראו להקמת מדינה פלסטינית ערבית בכפייה.

יתרה מזאת, ברבים ממצעי המפלגה הרפובליקנית בעבר הובעה התנגדות מפורשת להקמת מדינה פלסטינית-ערבית, ולהטלת כל "פתרון" כפוי על ישראל.

מצעי המפלגה הדמוקרטית תמכו בהקמת מדינה פלסטינית ערבית במשך 12 שנים בלבד, החל מ- 2004 – והרעיון היה שיתקיים משא-ומתן ישיר (ולא פתרונות כפויים) ותנאים שהפלסטינים הערבים מעולם לא קיימו. במצע המפלגה הדמוקרטית מ-2016 מדובר ב- "חתירה לפתרון שתי המדינות בסכסוך הישראלי-פלסטיני באמצעות משא-ומתן ישיר בין הצדדים" – כלומר, לא מדובר שם על פתרון שארה"ב תכפה. במצע המפלגה הדמוקרטית מ-2016 צוין גם שישראל זכאית ל"הכרה, ולחיים נורמליים, ללא טרור והסתה." במצע המפלגה הדמוקרטית מ-2012 הוסבר כי "לא ייכון שלום בר קיימא כל עוד לא יובטח ביטחונה של ישראל"; עוד נקבע במצע כי "נעמוד על כך שכל שותף פלסטיני יחויב להכיר בזכותה של ישראל להתקיים, יזנח את האלימות, ויקיים את ההסכמים הקיימים." במצע המפלגה הדמוקרטית מ-2004 צוין כי "כל המגעים בדבר הסדרי הקבע טעונים הסכמה הדדית."​

3. תמיכתו של מר פרידמן בהתיישבות היהודית ביהודה ושומרון מקדמת את

ביטחון ישראל ולתפיסה זו שותפים רבים:

• רוב מוחץ של אמריקנים תומך בזכותם של יהודים לחיות ביהודה ושומרון, אזורים המכונים "הגדה המערבית": בסקר שערכה חברת McLaughlin & Associates ב-2014, השאלה שהוצגה לנסקרים הייתה: "האם לדעתך יהודים ישראלים זכאים לחיות בהתנחלויות בגדה המערבית, בין היתר לצורך הגנה עצמית על גבולותיה של מדינת ישראל, או שהזכות לחיות שם שמורה לערבים פלסטינים בלבד?" 47% מהאמריקנים השיבו שליהודים ישראלים הזכות לחיות שם, ורק 14% מהנשאלים האמריקאים השיבו שלפלסטינים הערבים זכות בלעדית לחיות באזורים אלה (יחס גבוה מ-3 ל-1).

• אפילו בהסדר קבע, רק אחוז מזערי מיהדות אמריקה מאמין שיש לפנות את כל ההתנחלויות: בסקר דעת קהל שערך הוועד היהודי אמריקני ב-2015, בקרב יהודים אמריקנים, רק 14% מהנשאלים ציינו כי במסגרת הסדר קבע עם הפלסטינים הערבים, על ישראל לפנות את כל ההתנחלויות של יהודים ב"גדה המערבית." (בסקר של אותו ארגון שנערך ב-2013 רק 12% השיבו כך). ב-2015 יותר מ-39% וב-2013 43% (יותר מפי 3) ציינו שישראל לא צריכה לפנות שום התנחלות יהודית ב"גדה המערבית" במסגרת הסדר קבע.

• יתרה מזאת, הניסוח: "התנחלויות יהודיות בגדה המערבית" הוא ניסוח בעל משמעות "טעונה" של טיהור אזורים אלה מיהודים, ומשתמע ממנו שבתים, יישובים וערים של יהודים הנמצאים שם אינם קבועים. אילו נקט סקר הוועד היהודי אמריקני את הניסוח המדויק: "ערים וישובים יהודיים ביהודה ושומרון" - או: "ערים וישובים יהודיים ביהודה ושומרון, שטחים שליהודים יש זכות לחיות בהם על-פי החוק הבין-לאומי," סביר להניח ששיעור היהודים האמריקאים שהיו מציינים כי אין לעקור ולגרש אף לא יהודי אחד מחבלי מולדת אלה היה אף גבוה יותר.

• חוקי מדינות נגד חרם ה-BDS תומכים בעסקים של יהודים ביהודה ושומרון: חוקים מדינתיים שנחקקו לאחרונה נגד חרם ה-BDS, וזכו לתמיכה מוחצת, מכירים בכך שאין להפלות לרעה עסקים של תושבים יהודים המתגוררים ביהודה ושומרון. למשל, החוק של מדינת אילינוי נגד ה-BDS מגדיר את הסיסמא "Boycott Israel" [חרם על ישראל] כ"מעורבות בפעולות הנובעות ממניעים פוליטיים ומכוונות להעניש, לגרום לפגיעה כלכלית או להגביל בדרך אחרת את יחסי הסחר עם מדינת ישראל או עם חברות שמקום מושבן הוא מדינת ישראל או שטחים שבשליטת מדינת ישראל."

• חוק הסחר הפדרלי תומך בעסקים של יהודים ביהודה ושומרון: הקונגרס הכיר אף הוא בכך שאין להפלות לרעה עסקים של יהודים תושבי יהודה ושומרון. החוק להקלת נהלי סחר ואכיפתם, 2015, שנחקק בתמיכה דו-מפלגתית, ועבר בתמיכה גורפת בשני בתי הקונגרס, נועד להגן מפני אפליה מצד האיחוד האירופי כלפי עסקים של יהודים ביהודה ושומרון, על ידי כך שהוא מתנה חתימת הסכם סחר עם האיחוד האירופי בכך שלא תהיה אפליה כאמור. בדומה לחוק של מדינת אילינוי נגד ה-BDS, גם החוק הפדרלי האמור מגדיר "חרם, מניעת השקעות, ועיצומים נגד ישראל" כ"פעולות שנוקטות מדינות, מדינות שאינן חברות באו"ם, ארגונים בין-לאומיים, או גופים המסונפים לארגונים בין-לאומיים, ממניעים פוליטיים ומתוך כוונה להעניש או להגביל באופן אחר יחסי מסחר עם ישראל באופן ספציפי או עם אנשים המנהלים עסקים בישראל או בשטח כלשהו שבשליטת ישראל."

לסיכום, עמדותיו של מר פרידמן משקפות את עמדותיהם של העם האמריקני, של יהדות אמריקה, של הקונגרס, ואת השכל הישר. ניסיונה של ג'י סטריט ,הקבוצה האנטי-ישראלית הנתמכת על ידי ג'ורג' סורוס, להציג את עמדותיו של מר פרידמן כעמדות שהן בגדר "חציית קו אדום" מבוסס על כזב, ואינו אלא עוד אחד ממסעי ההכפשה התעמולתיים, בנוסח שתיאר אורוול, מבית היוצר של ג'י סטריט, במטרה לקדם את סדר היום האנטי-ישראלי המסוכן של ארגון זה.

לקריאה נוספת

חזרה לדף הקודם

#חדשות