החלטת האו"ם המגנה את פעולות ההגנה נגד ניסיון הפלישה של חמאס היא חוצפה שלא תיאמן
נשיא ארגון ציוני אמריקה (ZOA) מורטון קליין פרסם את ההודעה הבאה לעיתונות:
ארגון האומות המאוחדות שוב הוכיח כי במקום לקדם את האמת, השלום וההרמוניה בין מדינות, הוא בעצם ארגון אנטישמי הנשלט על ידי אספסוף אסלאמי נבער הממוקד בהשמצת יהודים המגנים על עצמם מפני ניסיונות שמוביל חמאס לפלוש לישראל ולרצוח יהודים. האו"ם נחוש לשלול מהעם היהודי את זכויותיו החוקיות למולדתו היהודית, כולל העיר העתיקה/ירושלים המזרחית, משכנם של האתרים המקודשים ביותר ליהדות. השערוריה האורווליאנית האחרונה היתה העברת החלטה של האסיפה הכללית במושב חירום מיוחד בשבוע שעבר,שכותרתה "הגנת האוכלוסיה הפלסטינית האזרחית" (A/ES-10/L.23, פריט סדר יום מספר 5, "פעולות ישראליות לא חוקיות בירושלים המזרחית הכבושה וביתר השטחים הפלסטיניים הכבושים"), אשר הוגשה בחסות אלג'יריה, טורקיה ו"מדינת פלסטין" הלא קיימת.
באופן מצער, רק שש מדינות אחרות (אוסטרליה, איי מרשל, מיקרונזיה, נאורו, איי שלמה וטוגו) ניצבו לצד ישראל וארצות הברית בהתנגדותן להחלטה הנוראית הזו של העצרת הכללית. ארגון ציוני אמריקה מודה לממשל ארצות הברית ולמדינות אלו על עמדתן העקרונית. 120 מדינות הצביעו בעד החלטה אנטי-ישראלית מגוחכת זו, ו-45 מדינות נמנעו. בעוד שמספר ההימנעויות מעודד במידה מסוימת, הגיע הזמן שכל בעלות בריתה של ארצות הברית יקבלו עמדה עקרונית נגד החלטות רעות כאלה.
התיקון של ארה"ב להחלטה המגנה את חמאס לא התקבל – באופן מוטעה ובלתי הוגן:
ההחלטה שעברה בעצרת הכללית לא מזכירה אפילו פעם אחת את הצד האחראי לאלימות בעזה: חמאס. באופן מעודד משהו, תיקון שהגישה ארה"ב לגינוי פעולותיו של חמאס (A/ES-10/L.24), אשר הועלה לסדר היום על ידי השגרירה הדגולה שלנו, ניקי היילי, אושר ברוב של 62 קולות נגד 58 ו-42 נמנעים.
העצרת הכללית לא הזכירה כי רוב ההרוגים (53 מתוך 62, או 85% ב-14 במאי) היו מחבלים של חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, על פי הודאת ארגוני הטרור האלה – ולא אזרחים. ההחלטה גם לא מציינת את מאמציה יוצאי הדופן של ישראל להימנע מנפגעים אזרחיים, כולל פיזור מאות אלפי כרוזים ומשלוח הודעות SMS והודעות קוליות ובהן אזהרה להתרחק מהגבול; שימוש בגז מדמיע, שאינו קטלני, להרחקת המתפרעים מהגדר; בקשה מחברות האוטובוסים להפסיק להסיע מתפרעים לגבול; ושימוש בירי רק כמוצא אחרון תוך כיוון הפגיעה בכוונה להימנע מגרימת מוות.
אלא שאז הודיע נשיא העצרת הכללית מירוסלאב לייסק כי, על פי כללי העצרת, נחוץ רוב של שני שלישים להעברת התיקון, כך שהתיקון לא עבר. הערעור שהגישה היילי על החלטת נשיא העצרת לייסק כשל בהצבעה ברוב של 73 נגד מול 66 בעד ו-26 נמנעים (ראה: "העצרת הכללית מקבלת החלטה על הגנת אזרחים פלסטינים לאחר שנדחתה הצעת תיקון של ארה"ב לגנות את ירי הרקטות על ידי חמאס", אתר האו"ם, 13 ביוני 2018).
במלים אחרות, על אף הרוב ההתחלתי של מדינות שהצביעו בעד הוספת פסקה המגנה את חמאס, ההחלטה הסתיימה בגינוי ישראל לבדה.
התיקון החשוב שכשל, שהציעה השגרירה היילי, היה אמור להוסיף פסקה בתחילת נוסח ההחלטה בזו הלשון:
"מגנים את חמאס על שהוא משגר שוב ושב רקטות לישראל ומסית לאלימות לאורך גדר הגבול ובכך מסכן את חייהם של אזרחים; דורשים שחמאס יפסיק את כל פעילותו האלימה ומעשיו המתגרים; מגנים עוד את הסטת המשאבים בעזה לבנייתה של תשתית צבאית, כולל מנהרות החודרות לשטח ישראל וציוד לשיגור רקטות לאזורים אזרחיים, כאשר אותם משאבים היו יכולים להיות מופנים לצרכים החיוניים של האוכלוסיה האזרחית; ומביעים דאגה עמוקה מההרס של מעבר הגבול כרם שלום על ידי גורמים עזתיים, אשר גרם להפרעה חמורה באספקת מזון ודלק לאוכלוסייתה של עזה".
השקר על השימוש ב"כוח מופרז וחסר אבחנה":
בין יתר ההצהרות הנלעגות, החלטת העצרת הכללית מהשבוע שעבר (פסקה 2) מציינת כי העצרת הכללית "מגנה את השימוש של הכוחות הישראליים בכוח מופרז, לא מידתי וחסר אבחנה נגד אזרחים פלסטיניים בשטח הפלסטיני הכבוש, כולל ירושלים המזרחית, ובמיוחד ברצועת עזה, כולל השימוש בתחמושת חיה נגד מפגינים אזרחים, ובכללם ילדים ..."
מובן ששום דבר בתגובתה של ישראל אינו "מופרז, לא מידתי וחסר אבחנה", אלא הגנה מדודה, אנושית של גבולה כדי למנוע פלישה של 40,000 מתפרעים אלימים וחמושים, בהובלת חמאס, אשר ירו לעבר ישראל מעבר לגדר, השליכו רימונים, שיגרו רקטות ועפיפוני תבערה, הפעילו מטעני חבלה בגדר וחימשו את עצמם במצ'טות ובמפות עם מסלולים לגני ילדים ישראליים, בכוונה מוצהרת לרצוח ישראלים ולאכול את הכבדים של האזרחים היהודים.
העצרת הכללית לא הזכירה כי רוב ההרוגים (53 מתוך 62, או 85% ב-14 במאי) היו מחבלים של חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, על פי הודאת ארגוני הטרור האלה – ולא אזרחים. ההחלטה גם לא מציינת את מאמציה יוצאי הדופן של ישראל להימנע מנפגעים אזרחיים, כולל פיזור מאות אלפי כרוזים ומשלוח הודעות SMS והודעות קוליות ובהן אזהרה להתרחק מהגבול; שימוש בגז מדמיע, שאינו קטלני, להרחקת המתפרעים מהגדר; בקשה מחברות האוטובוסים להפסיק להסיע מתפרעים לגבול; ושימוש בירי רק כמוצא אחרון תוך כיוון הפגיעה בכוונה להימנע מגרימת מוות. כמובן, ההחלטה לא ציינה כי אילו הצליחו מתפרעי חמאס לפרוץ את הגדר, מספר הנפגעים היה רב בהרבה.
אלא שבמקום להזכיר שהמסיתים העיקריים הן לאלימות והן לנפגעים הם מחבלי חמאס והג'יהאד האסלאמי, ההחלטה האורווליאנית של העצרת הכללית קוראת לסלול את הדרך לכוח בינלאומי אשר "יגן" על האזרחים הפלסטינים, כביכול מפני ישראל! ההחלטה (פסקה 9): "קוראת לשקילת אמצעים להבטחת ביטחון והגנת האוכלוסיה האזרחית הפלסטינית בשטח הפלסטיני הכבוש, כולל ברצועת עזה"; וקוראת למזכיר הכללי להגיש דוח בתוך 60 יום ובו "הצעות על דרכים ואמצעים להבטחת הביטחון, ההגנה והרווחה של האוכלוסיה האזרחית הפלסטינית תחת הכיבוש הישראלי, כולל, בין היתר, המלצות הנוגעות למנגנון הגנה בינלאומי".
איפיון שקרי של עזה וירושלים המזרחית כ"שטח כבוש":
החלטת העצרת הכללית המגדירה את עזה כ"שטח פלסטיני כבוש" מנוגדת למציאות. כל הישראלים נסוגו מעזה ב-2005. ההחלטה גם מתייחסת אל הישות הלא קיימת של "ירושלים המזרחית" ואזורים יהודיים אחרים בהגדרה הכוזבת של "שטח פלסטיני כבוש" (ראה: מורטון קליין – אין דבר כזה כיבוש ישראלי: אין זו אדמה ערבית ו-98 אחזו מהערבים חיים תחת שלטון ערבי", מאת מורטון קליין, ברייטברט, 29 בספטמבר 2017).
ההחלטה מתעלמת מהרס המעברים להעברת סיוע על ידי חמאס:
החלטת העצרת הכללית, ללא התיקון שהציעה ארה"ב, גם מתעלמת בבוטות מכך שהמתפרעים הפלסטיניים-חמאסיים חיבלו וגרמו לנזק קשה לתיקון של כמה מיליוני דולרים לצנרת הגז במעבר כרם שלום, אשר מעביר טונות של סיוע הומניטרי לעזה מישראל מדי יום (ראה: "מתפרעים פלסטינים חיבלו בקווי הגז לעזה זה השבוע השני ברציפות", טיימס אוף ישראל, 11 במאי 2018; ו"איך חמאס מחבל בכלכלת עזה כדי לקדם מטרות טרור" מאת יעקב לאפין, IPT ניוז, 15 במאי 2018).
אבסורד: ההחלטה מכנה את החלטה 2334 מתקופת אובמה כבסיס לשלום:
פסקה 16 מההחלטת העצרת הכללית מהשבוע שעבר גם קוראת להקמתה של מדינה ערבית פלסטינית טרוריסטית אשר תאיים על עצם קיומה של ישראל, המבוססת על "היוזמה הערבית" ככינויה (אשר תובעת ויתורים חד-צדדיים התאבדותיים מצד ישראל בתמורה לשום דבר ממשי), ולההחלטה 2334 (2016) המסוכנת והמעליבה, אשר תוזמרה על ידי ממשל אובמה העוין לישראל סמוך לסיום כהונתו.
החלטה 2334 זכתה לגינויו של בית הנבחרים האמריקאי בהחלטת קונגרס דו-מפלגתית. כדברי הסנאטור טום קוטון: "החלטה זו פוגעת בסיכויים לשלום צודק ובטוח על ידי כך שהיא מכוונת לישראל על בניית בתים בירושלים, עיר הבירה שלה, ואינה מתייחסת באופן מפורש להסתה הפלסטינית לטרור ולתמיכתה בו ..." (ראה: "אצ"א משבח את הקונגרס על גינוי החלטת מועצת הביטחון 2334 ונאומו של קרי", 6 בינואר, 2017).
זוהי חרפה לאו"ם שהוא מזכיר לחיוב וחוזר על ההרעיונות הנלעגים של החלטת מועצת הביטחון 2334.
