אצ"א נדהמת: הליגה נגד השמצה מתאבלת על מחבלי חמאס במלים "טרגדיה נוראה"
גם ברני סנדרס, בית הספר היוקרתי ביקון בניו יורק וכמה צעירים יהודים בריטים אינם מתביישים להתאבל על מות מחבלי חמאס. הליגה שותקת לנוכח דבריו של חרלדו ריברה שהכריז לא מזמן על תמיכתו באינתיפדה של ערפאת שבה נרצחו 2,000 יהודים
מכאיב ומדהים שמנכ"ל הליגה נגד השמצה (ADL) כתב באחרונה באתר האינטרנט של הארגון:
"זוהי טרגדיה נוראה שכל כך הרבה אנשים נהרגו ונפצעו בגבול עזה" ("הודעת ADL על האלימות בגבול ישראל-עזה", 15 במאי 2018). הודעה גורפת זו לא היתה מוגבלת למיעוט הקטנטן של הנפגעים שלא היו חברי ארגון הטרור (ואפילו המיעוט הקטנטן הזה השתתף במהומות האלימות שמטרתן היתה לפרוץ את גבול ישראל ולהסתער על יישובים יהודיים, בתי ספר ומעונות יום – ועל ישראל כולה – כדי לרצוח יהודים חפים מפשע). לכן עלינו לשאול עתה, איך מותם של אנשים שברובם היו מחבלי חמאס והג'יהאד האסלאמי הוא "טרגדיה נוראה"? בעצם, מותם של מחבלים אלה מנע מה שהיתה יכולה להיות טרגדיה נוראה באמת – רציחתם של אלפי יהודים חפים מפשע אשר היו נשחטים אלמלא כשלו המתפרעים האלימים במשימתם.
אחד ממנהיגי חמאס, סלאח אל ברדוויל, וכן ארגון הג'יהאד האסלאמי הודו כי 85% מההרוגים בתקרית האחרונה (50 אנשי חמאס ועוד 3 מחבלי ג'יהאד, מתוך 63 בני אדם) היו פעילי טרור חברי הארגונים (ראה סרטון וידאו של ראיון עם ברדוויל). מחבלים אלה השליכו מטעני צינור, אבנים, רימונים ובקבוקי תבערה; הם נשאו מצ'טות; ירו בישראלים; הסתערו על הגדר במספרי תיל; והשמידו חקלאות ישראלית בעפיפוני טרור ותבערה מקושטים בצלבי קרס. דגלים וכרזות עם צלבי קרס נישאו בכל מקום. אלה היו מחבלים אסלאמיים המחויבים לרצח אכזרי של כל יהודי, ואפילו לבתר גופות ולאכול לבבות וכבדים של יהודים. מנהיג חמאס יחיא אל סינוואר "הצעיד" את גדודי המתפרעים בהכרזתו: "אנו נפיל את הגבול (עם ישראל) ונעקור את לבבותיהם מגופם", ו"אנחנו נאכל את כבדיהם של הישראלים" (ראה סרטון של יחיא אל סינוואר; וכן "העולם תוקף את ישראל", מאת ג'וליו מאוטי, חדשות ערוץ 7, 3 באפריל 2018). מגילת היסוד של חמאס, המזכירה את האידאולוגיה הנאצית, קוראת לרציחתו של כל יהודי ולהשמדתה של מדינת ישראל. חמאס כינה את פעולותיו האלימות על גבול ישראל כ"מצעד השיבה" – וציין במפורש כי המטרה היא "להשיב" מיליוני צאצאים של ערבים לישראל כדי לחסל את המדינה היהודית.
חמאס והג'יהאד האסלאמי פוגעים גם באנשיהם שלהם. מתפרעים שחמאס אירגן השחיתו את מעבר הגבול ההומניטרי כרם שלום והעלו אותו באש, הם השמידו קווי גז ופגעו בסיוע הומניטרי שישראל מעבירה לתושבי הרצועה ("מתפרעי חמאס חיבלו בכוונה בסיוע הומניטרי מישראל", מאת אבי אבלו, 12 במאי 2018).
אפילו אחד ממייסדי חמאס, מחמוד אל זהאר, הודה כי תיאור המתקפה האלימה בעזה כהפגנה "לא אלימה" היא הונאה. אל זהאר אמר לאל-ג'זירה: "כאשר אנחנו מדברים על 'התנגדות לא אלימה', אנחנו מטעים את הציבור," ("מנהיג החמאס הבכיר אל זהאר על ההפגנות בעזה: זו לא התנגדות לא אלימה, היא נתמכת על ידי כלי הנשק שלנו". ממרי, המכון לחקר התקשורת במזרח התיכון, סרטון 6573, 13 במאי 2018).
אלפי ישראלים חפים מפשע המתגוררים ליד גבול עזה – כמו גם אלה המתגוררים רחוק יותר משם – נמצאים בסכנת טבח אם חמאס יצליח במזימתו.
לאחר שישראל עשתה ככל יכולתה למנוע נפגעים בנפש (כולל שימוש בגז מדמיע, כרוזים והודעות טקסט להזהיר מתפרעים שלא להתקרב לגדר), משמעות מותם של מחבלי חמאס והג'יהאד האסלאמי הללו היא פחות סכנה ורוע בעולם. החללים של חמאס והג'יהאד האסלאמי מנעו מארגוניהם לטבוח אלפי יהודים חפים מפשע.
כיוון שכך, מטריד מאוד שהליגה נגד השמצה וכמה יהודים ואחרים אבלים על מותם של הטרוריסטים ההרוגים הללו.
הכרזות ניחומים כאלה רק מעודדות עוד טרור חמאסי נגד יהודים. הכרזות כאלה מעודדות את התקשורת לעוות את האמת ולא להציג כפי שהיא את המלחמה של חמאס נגד מדינת היהודים.
הסנטור ברני סנדרס (דמוקרט-ורמונט), כמו ג'ונתן גרינבלט מהליגה, התאבל גם הוא על "הטרגדיה" של ההרוגים בעזה (שהיו למעשה בעיקר טרוריסטים). סנדרס הצהיר: "הריגתם של מפגינים פלסטינים בידי ישראל היא טרגית" (ראה הודעתו של סנדרס באתר קודפינק האנטי-ישראלי). האם סנדרס באמת לא מבין שאלה לא היו מפגינים לא אלימים? האם הוא באמת לא מבין שאלה היו מחבלי חמאס שנהרגו תוך ניסיונותיהם לפלוש לישראל ולטבוח ביהודים?
נוסף לאלה גם בית הספר היוקרתי ביקון בניו יורק, אשר הקפיד שתלמידיו יעמדו ב"דקת דומיה" לזכר "קורבנות האלימות בעזה" – הידועים גם כמחבלי חמאס והג'יהאד האסלאמי. תלמידים יהודים והוריהם זעמו, ובצדק. הורים ציינו כי לא שלחו את ילדיהם לבית הספר כדי שיתפללו למען הרוצחים של חמאס (ראה "הורים זועמים על דקת דומייה לנפגעי עזה", מאת מליסה קליין, ניו יורק פוסט, 19 במאי 2018; "בית ספר ציבורי בו יורק מציע 'דקת דומייה' למחבלים הרוגים בעזה", מאת חנה לוי ג'וליאן, ג'ואיש פרס, 20 במאי 2018).
ועוד יותר הזויה היתה קבוצה של כ-25 צעירים יהודים שמאלנים אובדי דרך שהתקבצו ליד הפרלמנט הבריטי וקראו קדיש לעילוי נשמות מחבלי חמאס והג'יהאד – והתנהגו בבריונות כלפי אישה יהודייה שקראה לעברם "תתביישו" (אם אינך בעל לב חלש, צפה בווידיאו "תפילת קדיש לחמאס", שצולם על ידי תנועת ההסברה לישראל, 16 במאי 2018).
לעולם לא ייאמר קדיש על מותם של הרשעים הנאצים, מחבלי אל קעידה, מחבלי דאעש או מחבלי חמאס והג'יהאד הכמו-נאציים שנהרגו תוך ניסיונם לרצוח יהודים ואחרים. אילו ניסו מחבלים לפרוץ את גבול ארה"ב מקנדה או ממקסיקו כדי להרוג אמריקאים, האם לא היינו משתמשים בכוח לעצור אותם? האם נתאבל אי פעם על מותם של מחבלים כאלה?
זוהי חרפה לכנות כ"טרגדיה נוראה" את מותם של מחבלי חמאס. זוהי חרפה לקיים דקת דומייה, לזכרם של מחבלי חמאס אשר נהרגו בניסיונם לפלוש לישראל כדי להשמידה ולטבוח בתושביה.
