אצ"א מביע סלידה מהחרם שהטילה הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב על ההמנון הלאומי התקוה

חזרה לדף הקודם

נשיא ארגון ציוני אמריקה (ZOA) מורטון קליין פרסם את ההודעה הבאה לעיתונות:

"אין תקווה", "אין כבוד עצמי" ו"אין הערכה למדינה" היו המסרים שדיקן הפקולטה למדעי הרוח של אוניברסיטת תל אביב (פרופ' ליאו קורי) שיגר כאשר, למרבית החרפה, הוא אסר על השמעת "התקוה" – ההמנון הלאומי היפה של ישראל – בטקס הענקת התארים של הפקולטה לשנת 2018, כדי "לא לפגוע ברגשות" הסטודנטים הערבים (ראו: "אוניברסיטת תל אביב: התקוה לא תנוגן בטקס הסיום", מאת גארי ויליג, חדשות ערוץ 7, 11 ביוני 2018).

תלמידים בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב אמרו בתגובה הולמת כי הם מתביישים בפעולה זו של האוניברסיטה. "זוהי עוד פרשה שבה האוניברסיטה ממשיכה את כניעתה הלא מוצדקת לאוכלוסיית הסטודנטים הערבים", הם אמרו, ואחרים הוסיפו: "התקוה היא ההמנון הלאומי הן של האזרחים היהודים והן של האזרחים הערבים המתגוררים בישראל ... מי שההמנון לא מוצא חן בעיניו מוזמן ללמוד במקום אחר". (שם).

בשנה שעברה, הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית עוררה בעיה דומה. הדיקן שלה (פרופ' דרור ורמן) החליט שהתקוה לא תנוגן בטקס הסיום, מאותן סיבות מטופשות. ראש הממשלה בנימין נתניהו ציין נכונה כי ההחלטה שלא לנגן את התקוה היתה "מבישה", וכי "זהו שיא ההתרפסות, ההיפך מגאווה לאומית. אנחנו גאים במדינה שלנו, בדגל שלנו, בהמנון הלאומי שלנו, וזה רק מחזק את החלטתי להעביר את חוק הלאום שאנחנו מקדמים כדי לעגן בחוק את הסמלים הלאומיים אשר כה חשובים לנו" ("האוניברסיטה העברית מותקפת על סירובה להשמיע את ההמנון הלאומי בטקס הסיום", מאת לידר גראווה-לאזי, ג'רוסלם פוסט, 18 במאי 2017).

עקב התקרית באוניברסיטה העברית בשנה שעברה, שר החינוך נפתלי בנט הבהיר כהלכה לנשיא האוניברסיטה העברית מנחם בן ששון כי האוניברסיטה היא מוסד ציבורי המחויב לכבד את המדינה העומדת מאחוריו, וכי חופש אקדמי אין פירושו פגיעה בערכי הלאום. יתר על כן, באותה תקרית בשנה שעברה ציין יושב ראש הכנסת יולי אדלשטיין: "במקום שבו מבטלים את התקוה, אין תקוה ואין רוח". הוא ואחרים קראו גם הם לאוניברסיטה העברית לחזור בה מהחלטתה. בן ששון הגיב באומרו לשר בנט כי הוא יבטיח שההמנון הלאומי ינוגן בטקסים רשמיים של האוניברסיטה העברית (שם).

האיסור על השמעת התקוה מקדם את הרעיון המוטעה שעל ישראל להשיל מעליה את זהותה היהודית. אותו רעיון אינו מועלה לגבי רוב רובן של המדינות הדמוקרטיות בעולם (כמו גם המדינות הלא דמוקרטיות) אשר שומרות על זהותן הדתית ו/או האתנית.

כדברי תת-מזכיר ההגנה האמריקאי דאגלס פיית': "לרוב הדמוקרטיות ... יש חוקים ונוהגים אשר מכירים בהיסטוריה של עם מסוים, בשפתו, תרבותו, דתו וסמליו הקיבוציים, אף על פי שיש בהן גם מיעוטים מקבוצות אחרות ... ישראל נוסדה כביתו הלאומי של העם היהודי, המוכר כלאום ולא רק כקבוצה דתית ... הערבים ... מממשים את זכות ההגדרה העצמית שלהם בסוריה, לבנון, מסופוטמיה (כיום עיראק), ערב הסעודית ובמקומות אחרים ... אחרי מלחמת העולם הראשונה, קבוצות אתניות רבות זכו לעצמאות. זה לא נחשב כאנטי-דמוקרטי שהונגרים או פולנים, לדוגמה, יקימו מדינות אשר יגלמו ויקיימו את תרבותם. לכל המדינות הדמוקרטיות יש מיעוטים. מדינות אלה אינן מאמינות שעליהן להשיל מעליהן את סמליהן הלאומיים בניסיון לכבד את זכויות האזרח, הקניין וזכויות האדם הבסיסיות האחרות של מיעוטיהן". ("האם ישראל יכולה להיות יהודית ודמוקרטית" מאת דאגלס פיית', וול סטריט ג'רנל, 25 באוקטובר 2010).

ואכן, ויקיפדיה מציגה 94 מדינות המשלבות את הדת הנוצרית בהמנון הלאומי שלהן[[1]] ; 35 מדינות שמשלבות את דת האסלאם בהמנון הלאומי שלהן[2]; ושש מדינות, פרט לישראל, שמשלבות דתות אחרות בהמנון הלאומי שלהן[3].

כמה מההמנונים הלאומיים מתייחסים באופן בוטה אל אנשים מדת, לאום או מוצא אחר. לדוגמה, ההמנון הלאומי של רומניה מאז 1989, "עורו הרומנים!" הכולל מבחר בתים:

עור רומני משנת המתים

לתוכה הפילוך העריצים הברבריים

עתה או לעולם לא, התווה לך גורל אחר

שגם אויביך האכזרים ישתחוו לו

[...]

האם לא היה לנו מספיק מהיאטגן [פגיון טורקי]של הסהר הברברי

שפצעיו הגורליים מורגשים עד היום?

עכשיו הקנוט [שוט רוסי] מתפרץ לבתי מורשתנו,

אבל אנו נותנים עדות לפני האל החי, אנו לא מקבלים זאת.

[...]

עור רומני משנת המתים

לתוכה הפילוך העריצים הברבריים

[...]

כמרים, הובילו עם צלבכם! משום שצבאנו נוצרי,

המוטו שלנו הוא חירות ומטרתו קדושה,

טוב למות בקרב, בתהילה מלאה,

מאשר שוב להיות עבדים בארצנו העתיקה!

ההמנונים הלאומיים של מדינות אסלאמיות לא מעטות, וגם של כמה מדינות נוצריות, משבחים את הקדושים המעונים. לדוגמה, ההמנון הלאומי של תימן:

זכור באמצעות צהלתי כל קדוש מעונה.

עטוף אותו בזוהר לבוש חגינו.

[...]

ההמנון הלאומי של סוריה כולל את השורות הבאות:

האם כל עין שבו שחור

ודם כל חלל כדיו?

נשמות[ינו] גאות ועבר[נו] מפואר

ורוחו של קדושנו עומדת על המשמר

[...]

מעמנו אל-וליד [חרבו השלופה של האל, בן לווייתו של מוחמד]

ומעמנו אל רשיד [חליף מהשושלת העבאסית] ההולך בדרך הישר

ומדוע זה לא נשלוט ומדוע זה לא נקום?

ההמנון הלאומי של נורבגיה כולל את המלים: "על ארצי אולף צבע בדם את הצלב" – המתייחס למלך אולף השני של נורבגיה (955-1030), אשר מעמדו כקדוש נוצרי לאחר מותו עודד התנצרות המונית. ההמנון של נורבגיה כולל גם שורות המגנות את רומא: "איכרים השחיזו גרזניהם בכל מקום שהצבא צעד קדימה".

ההמנון הלאומי של דרום סודן כולל את המלים:

הבה נקום בדממה והוקרת כבוד,

ונצדיע לקדושים המעונים אשר דמם

יצק את יסודות אומתנו

המנונים לאומיים רבים (כולל כאלה המשבחים קדושים מעונים, וכו') הם צבאיים מאוד. ההמנון הלאומי של צרפת, לה מרסייז, כולל את השורות הבאות [תרגום ויקיפדיה]:

קומו ילדי המולדת, הגיע יום התהילה!

נגדנו ניצבת העריצות,

דגל מוכתם בדם הונף.

דגל מוכתם בדם הונף.

שומעים אתם, בשדות

גועים הגייסות הפראים הללו,

מגיעים עד זרועותינו

לשסף את בניכם, את נשותיכם!

אל הנשק, אזרחים, היערכו בגדודים,

צעד, צעד! ירווה דם טמא את תלמינו!

אהבה קדושה למולדת

הדריכי, תמכי בידנו הנוקמת.

חירות, חירות יקרה,

הילחמי לצד מגינייך;

הילחמי לצד מגינייך.

תחת דגלינו, כדי שהניצחון

ירוץ לקול צלילייך הגבריים;

כדי שאויבייך הגוססים

יחזו בניצחונך ובתהילתנו!

אל הנשק, אזרחים...

לעומת ההמנונים הללו, ההמנון הלאומי הישראלי לא מכיל קרביים מרוטשים, צבאיות או לעג לעמים אחרים ולדתות אחרות, שהם המוטיב החוזר בהמנונים לאומיים רבים.

"התקוה" הוא שיר ענוג אשר מבטא בפשטות את תמצית אלפיים שנות געגועיו של העם היהודי לחיות כעם חופשי בעיר בירתנו העתיקה ירושלים:

כל עוד בלבב פנימה,

נפש יהודי הומייה

ולפאתי מזרח קדימה,

עין לציון צופיה.

עוד לא אבדה תקוותינו,

התקווה בת שנות אלפיים

להיות עם חופשי בארצנו,

ארץ ציון וירושלים.

שיר התקוה המקורי, "תקוותנו", נכתב על ידי נפתלי הרץ אימבר ב-1878, לפני שנוסדה העיר תל אביב. השיר התייחס לירושלים כעיר דוד, על שם המלך דוד, אשר מלך בממלכה היהודית הקדומה מבירתו ירושלים בין השנים 1010 ל-970 לפני הספירה.

להמנון התקוה היה תפקיד חשוב בהיסטוריה של ישראל. בקונגרס הציוני העולמי ב-1903, נציגים רבים מאוד שהתנגדו להצעה להזיז את המדינה היהודית אל אוגנדה יצאו מן האולם בעודם שרים את התקוה בלהט. את התקוה שרו בכל הקונגרסים הציוניים העולמיים מימיהם הראשונים, והשיר היה להמנון הרשמי של הקונגרס ב-1933. השיר היה להמנון הלאומי בפועל של ישראל ב-1948, וב-2004 נקבע מעמדו כהמנון הלאומי הרשמי של מדינת ישראל.

אלמלא ערג העם היהודי לשוב ולהיות עם חופשי בארצו היהודית, לא היתה ישראל קמה. לא היתה ישראל, לא היתה תל אביב וגם לא אוניברסיטת תל אביב. זוהי בושה וכלימה לפקולטה למדעי הרוח של אוניברסיטת תל אביב לצנזר את ההמנון הישראלי היפה ורב המשמעות – אשר מביע את הרגשות אשר בזכותן אנחנו קיימים.

[1] להלן רשימת המדינות המשלבות את הדת הנוצרית בהמנונים הלאומיים שלהן: אלבניה; אנטיגואה וברבודה; אוֹסְטְרֵיָה; איי הבהאמה; ברבדוס; בלרוס; בליז; בוליביה; בוצואנה; בורונדי; קנדה; צ'ילה; קולומביה; חוף השנהב; צ'כיה; דנמרק; דומיניקה; הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו; אקוודור; אל סלבדור; אסטוניה; פיג'י; צָרְפַת; גאנה; גאורגיה; גרנדה; גואטמלה; גיאנה; האיטי; הונדורס; הונגריה; אִיסלַנד; אִיטַלִיָה; ג'מייקה; קניה; קיריבטי; דרום קוריאה; לטביה; לבנון; לסותו; ליבריה; ליכטנשטיין; לוקסמבורג; מדגסקר; מלאווי; מלטה; איי מרשל; מאוריציוס; מקסיקו; מיקרונזיה; מונקו; נאורו; הולנד (רוב בתי ההמנון קשורים לדת ובית 6 מוקדש כולו לאלוהים); ניו זילנד; ניגריה; נורווגיה; פאלאו; פנמה; פפואה גינאה החדשה; פרגוואי; פרו; רואנדה; רומניה; רוּסִיָה; סנט קיטס ונוויס; סנט לוסיה; סנט וינסנט והגרנידיים; סמואה; סרביה; סיישל; סיירה ליאונה; סלובקיה; סלובניה; איי שלמה; דרום אפריקה; דרום סודן; סורינם; סווזילנד; שבדיה; שוויץ; טנזניה; טוגו; טונגה; טרינידד וטובגו; טובאלו; אוגנדה; אורוגוואי; הממלכה המאוחדת; ארצות הברית; ונואטו; הוותיקן; ונצואלה; זמביה; וזימבבואה.

[2] להלן רשימת המדינות המשלבות את דת האסלאם בהמנונים הלאומיים שלהן: אפגניסטן; אלבניה; אזרביג'אן; בחריין; צ'אד; קומורו; חוף השנהב; מִצְרַיִם; גמביה; גיאנה; הרפובליקה האסלאמית של איראן; יַרדֵן; כווית; לבנון; לוב; המלדיביים; מלי; מאוריטניה; מָרוֹקוֹ; ניגריה; עומן; פקיסטן; קטאר; ערב הסעודית; סנגל; סיירה ליאונה; סומליה; סודאן ("אנחנו חיילי האל והמולדת") ; סוּריָה; טנזניה; טורקיה; תוניסיה; איחוד האמירויות; אוזבקיסטן; תימן.

[3] אלה הן: קמבודיה (בודהיזם); גיאנה (הינדואיזם); יפן (שינטואיזם/בודהיזם); נפאל (הינדואיזם/בודהיזם); דרום קוריאה (בודהיזם); סרי לנקה (בודהיזם/הינדואיזם).

לקריאה נוספת

חזרה לדף הקודם