ארגון ציוני אמריקה מגנה את המשטמה של התנועה הרפורמית השמאלנית למועמד דויד פרידמן

נשיא ארגון ציוני אמריקה (ZOA) מורטון קליין פרסם את ההודעה הבאה לעיתונות:

אהבה וקרבה לנשיא הם יתרון: הודעתה מ-17 בפברואר של התנועה הרפורמית מהשמאל הפוליטי על מינויו של דויד פרידמן כשגריר ארצות הברית בישראל פותחת באישור עובדה: "לא יכול להיות שום ספק שדויד פרידמן אוהב את ישראל [וכי] יש לו קשר הדוק באופן יוצא מן הכלל לנשיא טראמפ". אחר כך, באופן משונה, מנהיגי התנועה הרפורמית מציינים בהודעה, "אך אלה אינם הכישורים החיוניים לשגריר ארה"ב בישראל".

---

הסנטור הדמוקרטי לשעבר ג'ו ליברמן: יש לפרידמן כישורים יוצאי דופן אשר ישמשו אותו כשגריר, אינטליגנציה ממש גבוהה, אישיות חמה שיוצרת אמון. ויש לו יכולת להתפשר ולשאת ולתת.

---

ברור כי אהבה לישראל היא דרישה מקצועית חיונית לשגריר בישראל, בעלת בריתנו הקרובה ביותר והנאמנה ביותר במזרח התיכון. שגריר שאוהב את ישראל טוב בהרבה משגריר אדיש או עוין הפוגע בקשרי ארה"ב-ישראל. למרבה הצער, רבים משגרירינו לשעבר לישראל השתייכו לסוג השני של שגרירים, וזה לא ממש הועיל לקשרי ארה"ב-ישראל. (ראה: "חמשת השגרירים לשעבר של ארה"ב בישראל שמתחו ביקורת על דוד פרידמן, המועמד לתפקיד זה בהווה, עוינים את ישראל ומוּטים – הם אינם אמינים; הם כבר פגעו בעבר ביחסי ארה"ב-ישראל, ולא באופן דיפלומטי", 17 בפברואר, 2017)

יחסים קרובים לנשיא הם אכן דרישה מקצועית חשובה – כיוון שלנשיא צריך להיות ביטחון מוחלט ואמון בדיווחי השגריר אליו וביכולתו של השגריר להוציא לפועל את רצון הנשיא.

למר פרידמן יש הכישורים המקצועיים והדיפלומטיים הדרושים: הזלזול של התנועה הרפורמית ב"כישוריו הבסיסיים" של מר פרידמן ובניסיונו במדיניות חוץ גם הם מוטעים. מר פרידמן הוא אחד מחמשת עורכי הדין המובילים לענייני פשיטות רגל בארצות הברית, ידוע במיומנותו ליישב מחלוקות חריפות ביוחד, והוא מייסד שותף של משרד עורכי הדין קסוביץ', בנסון, טורס ופרידמן, משרד ארצי מכובד המעסיק כ-350 עורכי דין ברחבי ארצות הברית. רק אדם בעל תבונה רבה ומיומנויות דיפלומטיות מהשורה הראשונה יכול להגיע להישג כזה.

ואכן, הסנטור הדמוקרטי לשעבר ג'ו ליברמן, אשר עבד בארבע השנים האחרונות – לאחר שעזב את הסנט – כפרקליט בכיר במשרד עורכי הדין של מר פרידמן, ממליץ עד מאוד לאשר את מינויו של מר פרידמן, לאחר שבארבע השנים הללו הוא עבד בקרבתו והתנסה בתכונותיו המקצועיות והאישיות המעולות של מר פרידמן. בדברי הצגתו את מר פרידמן בשימוע של הסנט ב-16 בפברואר, אמר הסנטור ליברמן:

"יש לו [לדויד פרידמן] כישורים מקצועיים יוצאי דופן אשר ישמשו אותו כשגריר... אינטליגנציה ממש גבוהה, אישיות חמה שיוצרת אמון. ויש לו יכולת מרשימה לקדם עניינים, אך גם לדעת מתי להתפשר ולשאת ולתת כדי שכל הצדדים יישבו את המחלוקת בתחושה שהשיגו משהו. עכשיו, אחרי שאמרתי את זה, עוד אמליץ לקונגרס לשכור את שירותיו של דויד לצורכי גישור..."

למר פרידמן יש כישורים לשוניים וידע להצליח כשגריר שלנו: בנוסף לכישוריו המשפטיים והדיפלומטיים המצוינים, למר פרידמן ידע רב מאוד על ישראל (כמי שביקר בישראל 50 פעם ויותר), הוא מדבר עברית שוטפת ועשה עסקים בישראל וביהודה ושומרון ("הגדה המערבית") ומכיר את האקלים העסקי והסוגיות באזור. לדברי ניקולס ברנס, לשעבר תת-מזכיר המדינה לענייני מדיניות ושגריר לשעבר בנאט"ו, ידיעת המדינה, שפתה ונוהגיה העסקיים הן תכונות נדרשות להצלחה בתפקיד. השגריר ברנס אמר עוד כי בין השאלות שיש לשאול בתהליך של בחירת שגרירים היא השאלה: "הם יש להם ניסיון כלשהו במדינה? האם הם מדברים בשפתה של המדינה? האם עשו עסקים במדינה?" ("שימועים לאישור מינויים שנערכו באחרונה מעלים תמיהות לקריטריונים למינוי שגרירים", תוכנית החדשות של רשת השידור הציבורית PBS, 17 בפברואר, 2014.)

במינויו של ידען גדול (כפי שהתברר בשימוע כולו) כמר פרידמן, נצליח להימנע מהסוגיות השנויות במחלוקת שהועלו בסבב הקודם של מינויים של אנשים שלא ידעו את החומר – כמו המינוי ב-2014 של שגריר ארה"ב בנורבגיה, שלא ידע כי לנורבגיה אין נשיא, וכינה בשגגה שותף קואליציוני בממשלה הנורבגית כ"תנועת שוליים" מעוררת שנאה שזכתה לגינוי מהממשלה הנורבגית; המינוי ב-2014 לשגריר בהונגריה שלא ידע להשיב מה היו האינטרסים האמריקאיים בהונגריה; ועוד מועמד ב-2014, לשגריר בארגנטינה, שלא ביקר מעולם בארגנטינה. (שם; ראה גם: "מחלקת המדינה תפרסם כישורים לשגריר באינטרנט", מאת אמר מהדני,Today USA, 4 באפריל 2014.)

מר פרידמן ימלא את תפקידו כנציג הנשיא וארה"ב בלי קשר לדעותיו האישיות: בנוסף לכך, האשמתו על ידי התנועה הרפורמית כ"סנגור קנאי" של דעות שהתנועה הרפורמית מתנגדת להן מתעלמת מתפקידו הממשי של השגריר. מר פרידמן הבטיח לקחת על עצמו את תפקיד הייצוג הזה בעת חילופי דברים עם הסנטור הרפובליקאי מפלורידה מרקו רוביו בעת השימוע בקונגרס, כדלהלן:

סנטור רוביו: כשגריר, בסופו של דבר, תפקידך יהיה לייצג, לקדם וליישם את מדיניותו של הנשיא. האם זה נכון?

מר פרידמן: נכון ב-100 אחוז.

סנטור רוביו: כך שבכל סוגיה, בין אם היא מיקום השגרירות, בין אם היא עמדתנו בכל עניין שהוא, תפקידך הוא לקדם את ההחלטות שנקבעו בלשכת הנשיא, ובממשל הזה, ולא לקדם את דעותיך האישיות?

מר פרידמן: אקדם את העניינים באותה דרך שאקדם אותם למען מרשי. דעותי האישיות כפופות במלואן לדעתם של הנשיא ומזכיר המדינה.

מאוחר יותר בשימוע, כאשר הסנטור הדמוקרטי מקונטיקט קריס מרפי שאל האם צוות השגרירות יצטרך להסכים לדעותיו של מר פרידמן, המועמד לשגריר אישר שוב שתפקידו הוא של בא כוחו של הנשיא ולא של קובע מדיניות, באומרו: "כיוון שאינני קובע מדיניות כלשהי, אני פשוט מבצע את הוראות הנשיא, בלי קשר לאם אנשים בשגרירות מסכימים אתי או לא".

יתר על כן, מר פרידמן התחייב לייצג את ארצות הברית כולה. כאשר הסנטור הדמוקרטי מניו ג'רסי בוב מננדז שאל, "מי הוא הלקוח שלך אם מינויך יאושר", פרידמן השיב: "אתחייב לתמוך ולהגן על החוקה של ארצות הברית. ואני מפרש זאת במובן הרחב, כהתחייבות למדינה כולה".

מר פרידמן התחייב גם להקטין פערים בין-מפלגתיים בנושא ישראל.

פעילותו הפילנתרופית של מר פרידמן בבית אל שביהודה תמכה בחינוך: הודעתה של התנועה הרפורמית העלתה טענה מטעה, כאילו מר פרידמן הוא "תומך פיננסי בפעולות ההתנחלות". מר פרידמן תרם רק למוסד חינוכי, בלבד. בעת תשאולו על ידי הסנטור הדמוקרטי ממסצ'וסטס אדוארד מרקי, מר פרידמן הסביר: "הקשר שלי לבית אל הוא כנשיא אגודת הידידות האמריקאית של מרכז ישיבת בית אל. אנחנו תומכים באקדמיה לתלמוד ובבית ספר לבנים ובבית ספר לבנות. היא נובעת ממחויבותי לחינוך יהודי. רמתם של בתי הספר האלה היא מצוינת. כל תרומה שנתנו יועדה לדברים כמו אולמות התעמלות, פנימיות, חדרי אוכל, חדרי כיתה, דברים כאלה. כך שפעילותי הפילנתרופית שם לא היתה קשורה לפעילות הפוליטית שם, שממש לא היה לי חלק בה".

דעותיו של מר פרידמן אינן "קיצוניות": התנועה הרפורמית התעלמה מחוסר הרלוונטיות של דעותיו האישיות של מר פרידמן לאחר שהבהיר את התחייבותו לפעול על פי דרישות תפקידו, והודעתה גם מאשימה אותו כאילו הוא מחזיק ב"דעות קיצוניות בנושאים חשובים הקשורים לפתרון שתי המדינות, גבולותיה של ישראל, התנחלויות ומיקומה של שגרירות ארה"ב". אין שום דבר "קיצוני" בדעותיו של מר פרידמן בנושאים אלה. "יותר מ-90% מחברי הקונגרס הצביעו להעביר את שגרירות ארה"ב לירושלים, והציבור האמריקאי בכללותו תומך באופן מכריע בהעברת השגרירות, ביחס של 4 ל-1. הציבור האמריקאי סבור, ביחס של 3.5 ל-1, כי מדינה ערבית פלשתינית תתמוך בטרור, תהיה עוינת לישראל, ולא תהיה שוחרת שלום. הציבור האמריקאי סבור שליהודים יש זכות להתגורר ביהודה ושומרון ברוב של 3 ל-1. (לפירוט ממצאי המשאל, ראה: "שגריר ארה"ב המיועד בישראל, דוד פרידמן, מייצג עמדות וערכים אמריקנים (כולל אלה של יהדות ארה"ב)", 20 בדצמבר 2016).

יתר על כן, מר פרידמן הודיע בשימוע לאישור מועמדותו כי פתרון שתי המדינות (עם שליטה ביטחונית ישראלית בגבולות) היא פתרון "אידיאלי", אם כי אינו ניתן להשגה בעת הזו. מר פרידמן הודיע גם בשימוע שהוא באופן אישי אינו תומך בסיפוח יהודה ושומרון, אלא אם כן הוא נעשה כחלק מהסכם שהושג במשא ובמתן. בעת תשאולו על ידי סנטור מרקי, מר פרידמן הודיע גם שיתמוך במסירתה של בית אל לערבים הפלשתיניים על ידי ישראל "במסגרת של פתרון מוסכם של שתי מדינות שהושג בהסכמה מלאה". (בית אל היא המקום שיעקב חלם בו את חלום יעקב המפורסם והאתר בהרי יהודה שהמכבים החזיקו בו בסיס צבאי.) אם כבר, אזי הודעות אלה מפי מר פרידמן נראות כנוטות שמאלה מהדעות הרווחות בבירור בציבור האמריקאי – שמדינה ערבית פלשתינית תהיה עוינת, תתמוך בטרור ולא תהיה שוחרת שלום. כיוון שכך, זהו אבסורד שהתנועה הרפורמית השמאלנית מתייגת את דעותיו של מר פרידמן כ"קיצוניות".

מר פרידמן התנצל על הערותיו הבעייתיות ונמחל לו: התנועה הרפורמית התלוננה גם על הערותיו הקודמות של מר פרידמן שבהן השתמש במלים "קאפו" ו"מפגרים", תוך התעלמות מכך שהן נעשו בעת שמר פרידמן היה אזרח פרטי ובעיצומה של מערכה פוליטית, ונאמרו בתגובה לפעולות קיצוניות למדי של הארגונים שכלפיהן הן נאמרו (כגון ההאשמותיה הכוזבות של הליגה נגד השמצה על "אנטישמיות" של המועמד דאז טראמפ). יתר על כן, מר פרידמן התנצל עליהן בהרכנת ראש ובכנות קודם לקיומו של השימוע לאישור מועמדותו, והן הליגה נגד השמצה והן סנטור פרנקן מחלו לו. הליגה צייצה כי היא "מקבלת את התנצלותו של דויד פרידמן ומעריכה את הושטת ידו" וכי היא "מוכנה לעבוד אתו לקידום האינטרסים המשותפים שלנו, ובמיוחד להבטיח את חוזקו של הקשר הדו-צדדי שלנו, הגנה על מדינת ישראל מפני טרור ואיומים אחרים וקידומו של סדר יום של שלום באזור". ראוי כי גם התנועה הרפורמית תוציא הודעה שהיא מוכנה לעבוד עם מר פרידמן בעניינים משותפים.

מר פרידמן גם חזר בשימוע על התנצלויותיו והביע חרטה. הליגה נגד השמצה צייצה כי היא מצפה לעבוד עם מר פרידמן.

מר פרידמן הפגין בבירור שיש לו המזג הראוי לשרת כדיפלומט. זאת במשך עשרות שנות עבודתו כעורך דין ביישוב מחלוקות טעונות וכן בעת השימוע בסנט, שבו מר פרידמן שמר על שיקול דעתו ושלוותו בעת תשאול סוער במיוחד.

יתכן כי התגובה הטובה ביותר להודעתה של התנועה הרפורמית נמצאת בהודעתו של סנטור מרקו רוביו בעת השימוע שנעשה למר פרידמן, כדלהלן.

סנטור רוביו: "תודה רבה לך, מר פרידמן, על היותך כאן, על נכונותך לשרת. הרשה לי להתחיל באמירה שכל התהליך הזה נראה לי הזוי. החוויה הקשה הזו שאתה עובר כאן, למתן דין וחשבון על כל המלים האלה, במיוחד לאור אופיין של כמה מהארגונים שמרעישים עולמות בסוגיה הזו. הארגון הזה ג'יי סטריט, לדוגמה, שלפני כמה שנים הזמין לנאום בפני ועידתו את ראש צוות המו"מ הפלשתיני סעיב עריקאת, האיש שהצדיק רצח יהודים כפעולה של הגנה עצמית – זה האיש שהזמינו לנאום בועידה שלהם. זהו ארגון שכדרך שגרה תוקף אנשים שמחזיקים בדעות כמו שלי, תוך שימוש בתוכן שלדעתי מהווה השמצה, ולמען האמת, מסלף את עמדותנו.

"קיימת גם תפישה מוטעית שמוסיפה להיות מופצת במכתבים ובכל הדיבורים האלה שמקיפים אותה, כאילו פרסמת דחייה כוללת של מה שנקרא פתרון שתי המדינות. אני חושב שכבר העדת כאן היום, וגם אמרת זאת בעבר, וגם אחרים אמרו זאת, שבעולם מושלם ואידיאלי יהיו שתי מדינות עצמאיות, מדינה יהודית, ומדינה ערבית, שיתקיימו זו לצד זו ויחיו זו עם זו.

"הבעיה היא שקיימים מכשולים משמעותיים לכך, ואולי הכי פחות משמעותיים הן קיומן של ההתנחלויות היהודיות ביהודה ושומרון.

"אני חושב גם שיהיה זה מדויק לומר שעמדתך היא שאתה לא מתנגד לתוצאה אידיאלית שבה ישנן שתי מדינות, אלא שאתה מבין ברגע הזה, בהתחשב בנסיבות הקיימות בעולם כיום ובאזור במיוחד, שסיכוייה של תוצאה כזו אינם רבים. בתקווה שזה ישתנה. בתקווה שלפלשתינים תהיה מנהיגות טובה יותר. בתקווה שישגשגו יותר. בתקווה שתהיה להם הזדמנות להצמיח את הכלכלה שלהם ולשפר את מצבם הביטחוני. ואז אולי, אחרי 20 שנה, 15 שנה, 5 שנים, מוקדם יותר מאשר מאוחר יותר, אנחנו מקווים שההזדמנות לכך תתממש. אלא שכרגע, התנאים האלה כנראה לא קיימים. והדבר הכי גרוע שאנחנו יכולים לעשות הוא ללכת לשם ולכפות על בן הברית הנאמן ביותר והחשוב ביותר שלנו באזור עסקה שתהיה גרועה לביטחונו ולעתידו. האם זה איפיון מדויק של תחושותיך בנוגע לפתרון שתי המדינות?"

מר פרידמן: אני חושב שכן, סנטור.

לקריאה נוספת

חזרה לדף הקודם

#חדשות