ארגון ציוני אמריקה במבוכה: משרד החוץ האמריקאי עדיין מסרב לציין את מדינת ישראל בדרכוניהם של אמריקאים
ארגון ציוני אמריקה מפציר במשרד החוץ האמריקאי לחזור בו מהכרזתו שיפעל בניגוד להצהרתו החוקית, הצודקת והמוסרית של הנשיא דונלד טראמפ מתאריך 6 בדצמבר, 2017 להכיר רשמית בירושלים כבירתה של ישראל. באופן ספציפי, ארגון ציוני אמריקה מפציר במשרד החוץ האמריקאי שיפעל ללא דיחוי על מנת לאפשר לאזרחי ארה"ב שנולדו בירושלים לציין את מדינת ישראל כארץ מולדתם בדרכוניהם וברשומותיהם הקונסולריות וכן מפציר בו לשנות את המפות ואת המסמכים הרשמיים מטעם ארה"ב, כך שירושלים תוצג כבירתה של ישראל.
ארגון ציוני אמריקה מודאג מהעובדה שנציגו הרשמי של משרד החוץ האמריקאי הצהיר במהלך מסיבת עיתונאים מיוחדת של משרד החוץ בתאריך 7 בדצמבר (יום למחרת הצהרתו של הנשיא בדבר ההכרה):
"לא חל שינוי במדיניותנו ביחס לפעילות הקונסולרית או להנפקת דרכונים בעת הזו... בנוגע למפות, אנו בוחנים את הנושא, כמובן, ולאחר שנקבל החלטה, נודיע כיצד נתייחס לירושלים לצורך מיפויים רשמיים של ממשלת ארה"ב" (תדרוך מיוחד של דייויד מ. סאטרפילד, סגן מזכיר המדינה בפועל במשרד לענייני המזרח התיכון, 7 בדצמבר, 2017).
כפי שצייץ בחשבון הטוויטר שלו אתמול חבר הקונגרס רון דסנטיס (רפובליקני – פלורידה), יו"ר ועדת המשנה בבית הנבחרים לנושאי ביקורת ורפורמה ממשלתית בתחום הביטחון הלאומי, סירובו המתמשך של משרד החוץ האמריקאי לאפשר לאזרחי ארה"ב שנולדו בירושלים לציין את מדינת ישראל כארץ מולדתם "אינו נאמן למדיניותו של הנשיא ליישם את עקרונותיו של חוק שגרירות ארה"ב בירושלים. על הדרכונים להציג 'ירושלים, ישראל'!" [או פשוט לציין את המילה "ישראל"].
משרד החוץ האמריקאי פועל בניגוד לרציונל שעליו מבוססת החלטתו של הבית המשפט העליון (ארה"ב) ביחס לחוק הדרכונים: סירובו הנוכחי של משרד החוץ האמריקאי לציין את מדינת ישראל בדרכוניהם של אמריקאים שנולדו בירושלים, לאחר שהנשיא הכיר רשמית בירושלים כבירתה של ישראל, אף סותרת את הרציונל שעליו מבוססת החלטתו בית המשפט העליון (ארה"ב) בדבר זיבוטופסקי נגד קרי [1]
576 U.S. ___, 135 S.Ct. 2076 (2015).
בהחלטה בדבר זיבוטופסקי, בית המשפט העליון קבע כי "משרד החוץ האמריקאי לא יציין בדרכון ריבון כלשהו באופן שסותר את מדיניות ההכרה של הנשיא".
וכך, משום שההחלטה בדבר זיבוטופסקי התקבלה לפני שנשיא ארצות הברית הכיר בירושלים כבירתה של ישראל, נענה רוב של שופטים בבית המשפט העליון לבקשתו של משרד החוץ האמריקאי וביטל את החוק הפדרלי שאישר לאזרחי ארה"ב שנולדו בירושלים לציין את ישראל כארץ מולדתם בדרכוניהם ובמסמכיהם הקונסולריים (סעיף 214 (d) בחוק מדיניות החוץ לשנת הכספים 2003, המכונה גם "חוק הדרכון הירושלמי").
בית המשפט העליון קבע: "הסמכות להכיר במדינות זרות נמצאת בידיו של הנשיא בלבד ולכן סעיף 214 (d) מפר את החלטתה העקבית של הרשות המבצעת להימנע מכל הכרה ביחס לירושלים". בית המשפט העליון הסביר כי אין באפשרותו של הקונגרס "לדרוש מהנשיא לסתור הכרעה קודמת בדבר הכרה באמצעות מסמך רשמי של הרשות המבצעת".
המצב השתנה דרמטית לאחר שהנשיא הכיר בירושלים כבירתה של ישראל. כעת, אין כל סתירה בין הקונגרס לבין הנשיא. רצונו של הקונגרס, כפי שבא לידי ביטוי בחוק הדרכון הירושלמי, עולה עתה בקנה אחד עם הכרתו של הנשיא בירושלים כבירתה של ישראל. לפיכך, יש לציין את ישראל כארץ מולדתם של אזרחי ארה"ב שנולדו בירושלים בדרכוניהם ובמסמכיהם הקונסולריים, אם כך מבקשים הם או אפוטרופוסיהם החוקיים.
מפות ומסמכים רשמיים: בהכרח, רציונל זהה אמור להניע את משרד החוץ האמריקאי לוודא מיידית שמפות ומסמכים רשמיים אחרים של ארה"ב יתוקנו, כך שיציגו את ירושלים כבירתה של ישראל. סעיף 214 (c) בחוק מדיניות החוץ לשנת הכספים 2003 - אותו חוק שכלל את ההתניות ביחס לדרכונים הירושלמיים – ביטא את השקפתו של הקונגרס, שגם מפות ומסמכים ממשלתיים רשמיים אמורים להציג את ירושלים כבירתה של ישראל. סעיף 214 (c) מציין:
"(c) הגבלת השימוש בכספים למטרות פרסום – אף לא חלק מהכספים שחוק זה מתיר לשימוש יהיה זמין למטרות פרסום של מסמך ממשלתי רשמי כלשהו המציין מדינות ואת ערי בירתן, אלא אם פרסום זה מזהה את ירושלים כבירתה של ישראל."
הכרה מבטאת מתן כבוד לזכויות נלוות: אין להתיר למשרד החוץ האמריקאי לרדד את הכרתו הרשמית של הנשיא טראמפ בירושלים כבירתה של ישראל למילים ריקות וחסרות משמעות. כדבריו של שופט בית המשפט העליון (ארה"ב) אנטונין סקאליה ביחס להתנגדותו בתיק זיבוטופסקי (אליו חברו גם נשיא בית המשפט העליון, השופט רוברטס, ושופט בית המשפט העליון אליטו בחוות דעת נפרדת):
"הכרה אינה רק הכרזה על מדיניות. בדומה לאשרור של הסכם בינלאומי או לסיומה של אמנה, הכרה היא מעשה חוקי רשמי בעל תוקף במסגרת החוק הבינלאומי. הוא מבטא קבלה של סטטוס בינלאומי ומתחייב להמשיך ולקבל את הסטטוס הזה ולכבד כל זכויות נלוות. ראה, למשל, את אמנת הזכויות והחובות של מדינות,
Art. 6, Dec. 26, 1933, 49 Stat. 3100, T. S. No. 881.
"תוקפו החוקי הוא ליצור השתק (estoppel). באמצעות הענקת הכרה, [מדינות] מונעות מעצמן את האפשרות לקרוא תיגר על מה שהן הכירו בעבר." 1 ג. שוורצנברגר, חוק בינלאומי 127 (3d ed. 1957)"
חוק הדרכון זכה לתמיכה משמעותית גם לפני ההכרה: שלושת שופטי בית המשפט העליון שהביעו התנגדות בתיק זיבוטופסקי (סקאליה, רוברטס ואליטו) גרסו ש[2] נשיא ארה"ב לשעבר ומשרד החוץ היו אמורים לציית לחוק הדרכון הירושלמי גם בהעדר הכרה נשיאותית במעמדה של ירושלים. חוות דעתו הנחרצת של נשיא בית המשפט העליון רוברטס, אליו חבר שופט בית המשפט העליון אליטו, קבעה: "ההחלטה שהתקבלה היום היא הראשונה מסוגה: בית משפט זה מעולם לא השלים עם התרסה של נשיא כלפי חוק של הקונגרס בתחום היחסים הבינלאומיים".
בנוסף לכך, שופט בית המשפט עליון נוסף, רביעי במספר, תומאס, (שהביע הסכמה חלקית והתנגדות חלקית) גרס שמשרד החוץ האמריקאי היה אמור לציית לחלקים שבחוק הדרכון האמריקאי המחייבים את משרד החוץ לציין את ישראל בתעודות לידה קונסולריות, גם לפני קיומה של הכרה רשמית.
לפיכך, אנו מפצירים במשרד החוץ האמריקאי לנהוג בהתאם להחלטתו של הנשיא טראמפ להכיר בירושלים כבירתה של ישראל. על משרד החוץ האמריקאי להתיר את השימוש במילה "ישראל" בדרכוניהם של אזרחי ארה"ב ובמסמכיהם הקונסולריים ועליו להכיר בירושלים כבירתה של ישראל במפות ובמסמכים רשמיים של ארה"ב.
