ארגון ציוני אמריקה מגנה את איומיו ואת שקריו של נשיא טורקיה ארדואן בנוגע לירושלים ולישראל
נשיא ארגון ציוני אמריקה, מורטון קליין, ומנהל תחום הפרוייקטים המיוחדים בארגון, עו"ד ליז ברני, פרסמו את ההודעה הבאה לעיתונות:
ארגון ציוני אמריקה מגנה את זלזולו המחריד והבוטה של הנשיא הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן כלפי הנשיא דונלד טראמפ ומגנה את איומיו האחרונים, את משחקי הכוח שלו ואת שקריו ביחס להכרתו של טראמפ בירושלים כבירתה של ישראל - בירתה של האומה היהודית מעל 3000 שנה.
משטרו של ארדואן תומך בארגונים שהוגדרו על ידי ארצות הברית כארגוני טרור, כגון החמאס, במאמציהם לבצע רצח עם ולרצוח כל יהודי באשר הוא. משטרו טובח בכורדים חפים מפשע ושלח מטוסי קרב להרוג לוחמים כורדיים שסייעו לארצות הברית להביס את כוחות המדינה האיסלמית. משטרו כולא אויבים פוליטיים באופן גורף וגרם לכך שמשטרת טורקיה "נעלמה" בעת ששארית הקהילה היהודית הקטנה בטורקיה ובתי הכנסת שלה הותקפו באלימות על ידי "מפגינים" מטעם המשטר (ראו "ארדואן נגד ישראל: בתי כנסת נתונים למתקפה בטורקיה" מאת איתמר אייכנר, חדשות Ynet, 23 ביולי, 2017 ). למרות כל זאת, ארדואן מעז להכפיש באופן מרושע ושקרי את מדינת ישראל הדמוקרטית, המחוייבת לשמירה על זכויות-אדם.
ראש ממשלת ישראל הגיב לארדואן נכונה: "איני רגיל לקבל הטפות מוסר מהמנהיג המפציץ כפריים כורדיים בארץ מולדתו, טורקיה, הכולא עיתונאים, המסייע לאירן לעקוף סנקציות בינלאומיות ומסייע לטרוריסטים, כולל אלו אשר בעזה, לרצוח אנשים חפים מפשע. לא זה האיש אשר יטיף לנו." ("נתניהו אומר: לא אנשים כארדואן יטיפו מוסר לישראל," מאת הרב קיינון, ג'רוסלם פוסט, 10 בדצמבר, 2017.)
בהצהרותיו, ארדואן ניסה לדחות ולגזול את סמכותו החוקית של הנשיא טראמפ ואת זכויותיה החוקיים, הפוליטיים, ההיסטוריים והדתיים של ישראל.
בהסכם לוזאן (1923), סעיף 16, מצויין כי טורקיה "מוותרת על ידי חוזה זה על כל הזכויות והסגולות שיש לה בכל הארצות העומדות מחוץ לגבולות שנקבעו בזו האמנה." במילים אחרות, אין בידיה של טורקיה זכויות ביחס לירושלים או לישראל. למרות כל זאת, ארדואן מנסה כעת להציג את טורקיה כבעלת זכויות, שעליהן ויתרה לחלוטין לפני שנים רבות ביודעין ובאופן חוקי.
לדוגמה, ארדואן הרהיב עוז להתעקש שהנשיא טראמפ "נעדר כל סמכות" להכיר בבירתה של ישראל ושהיה עליו להיוועץ תחילה עם טורקיה. ממתי נשיא ארצות הברית מבקש את רשותה של טורקיה להשתמש בכוחו הלגיטימי והחוקתי מטעם ארצות הברית להכיר בבירות העולם? האם ארדואן התייעץ עם ארצות הברית לפני ששלח טרוריסטים טורקיים לעזה?
ארדואן גם טען באופן שקרי שהחלטה מס' 478 של האו"ם (החלטת או"ם אנטי-ישראלית חסרת-תוקף, חסרת-משמעות ולא-חוקית) מגדירה את עצם הכרתו של הנשיא טראמפ בירושלים כבירתה של ישראל "לא-חוקית". למעשה, החלטה מס' 478 של האו"ם מפרה את סעיף 80 במגילת האו"ם (הפסקה המתייחסת לעם היהודי: פסקה בעלת מעמד של הסכם ולפיכך נחשבת חוק בינלאומי). סעיף 80 במגילת האו"ם שימר ואישר את זכויותיו החוקיות הבינלאומיות של העם היהודי על המולדת היהודית, ישראל (כולל האזור המקיף את ירושלים) שהובטחה לו תחת מנדט חבר הלאומים, גם לאחר שפג תוקפו של מנדט זה. הסכמות אנטי-ישראליות לא יוכלו לשנות ולא שינו את זכויותיה החוקיות והתקפות של ישראל.
ארדואן אף ציטט שלושה ח'ליפים ששלטו בעבר כדי לטעון באופן שקרי שיש בידיו זכויות בנות זמננו על ירושלים. הראשון הוא ח'ליף העולם האיסלמי (עוממא) עומר (עומר איבן אל-חטאב) ממכה, השני הוא הח'ליף העות'מאני יאווז סולטן סלים הראשון והשלישי הוא הח'ליף העות'מאני סולטן עבדול חמיד.
במאה השביעית לספירה, חבר ח'ליף עומר למוחמד במתקפתו האלימה על יהודייה רודפי-השלום של חייבאר (צפונית למדינה, ערב הסעודית) ויחדיו, תבעו מהם מס סחטני. מאוחר יותר, עומר גם גירש את שארית היהודים שנותרו בחייבאר. עד עצם היום הזה, "יהודים, זכרו את חייבאר!" משמשת כקריאת גיוס איסלמיסטית לטבוח ביהודים. בין שאר כיבושיו, ח'ליף עומר אף השתלט על ירושלים ולקחה מידיה של האימפריה הביזנטית - האימפריה הרומאית המזרחית (באופן אירוני, זו שכנה בקונסטנטינופול, הידועה כיום כאיסטנבול). עומר בנה את מסגד אל-אקצא על הריסותיהם של בית המקדש הראשון ובית המקדש השני בניסיון להכחיד כל זכר ליהדות באתר המקודש ביותר ליהודים. יש לציין שעומר (כשאר המנהיגים המוסלמים) לא הפך את ירושלים לעיר בירתו.
בשנים 1510-1517, ח'ליף \ סולטן סלים הראשון כבש והרחיב את האימפריה העות'מאנית עד שכללה את כל המזרח התיכון וחלקים מאירואסיה, כולל אירן של ימינו, עירק, אזרבייג'ן, כווית, ארמניה, הממלכות הגיאורגיות וכל הסולטנות הממלוכית של מצריים (מצריים, סוריה, ישראל, ירדן וחצי האי ערב, כולל מכה ומדינה).
סלים כינה את עצמו "משרתם של שתי הערים הקדושות" – מכה ומדינה. יש לציין שסלים לא כינה עצמו "משרתה של ירושלים."
בין 1876-1909, הח'ליף השלישי שאת דבריו ציטט ארדואן, ח'ליף עבדול השני, היה אחד משליטיה האחרונים של האימפריה העות'מאנית, שהחלה כבר להתפורר באותה העת. עבדול חמיד השתמש ב"פאן-איסלמיזם" הן כדי לייצב את שלטונו האבסולוטי בענייני הפנים של משטרו והן כדי לאחוז באימפריה העות'מאנית, שנודעה בימים ההם בשם "האיש החולה של אירופה". במהלך כהונתו, עבדול חמיד אף הפלה כנגד יהודים באופן בוטה ובין השאר גם אסר על ארגונים יהודיים וציוניים לרכוש אדמות באזור המוכר כיום כישראל.
כמו כן, ארדואן טועה ומטעה כשהוא מצהיר שיש בידיו זכויות על ירושלים משום שה"קיבלה הראשונה" (כיוון התפילה באיסלם) פנתה אל ירושלים. העובדות הן כדלהלן: מוחמד ביקש לגייס את היהודים לאיסלם בכך שאימץ את כיוון התפילה היהודי המסורתי באופן זמני (במשך כ-16 חודשים). (יהודים התפללו לכיוון ירושלים במשך אלפי שנים וממשיכים לעשות כן עד עצם היום הזה). כשמוחמד גילה שהיהודים והנוצרים לא היו מוכנים ללכת בדרכו, הוא הפנה להם את עורפו וכיוון את התפילה אל מכה ואל מדינה, שנעשו הערים הקדושות לאיסלם.
כעת ארדואן מאיים בתזמור של פעולות "פאן-איסלמיות": בין השאר, הוא קורא למנהיגים פוליטיים אחרים להגיב בנושא ירושלים ושואף להוביל פעולות אנטי-ישראליות במסגרת הארגון לשיתוף הפעולה האיסלמי.
יש לקוות ששקריו של ארדואן והרטוריקה הצבועה שלו לא ישפיעו על אלו שהוא מבקש להפעיל, כשהתירוץ התורן לכך הוא ירושלים.
