ארגון ציוני אמריקה מגנה הצעת חוק באירלנד לחרם על יהודה ושומרון
ארגון ציוני אמריקה (אצ"א) מגנה הצעת חוק שהוגשה לסנאט האירי, אשר אם תעבור, תוציא מחוץ לחוק יבוא או מכירה של סחורות המיוצרות על ידי יהודים ישראלים, ואך ורק יהודים ישראלים, כיוון שייצורם נעשה על ידי תושבים יהודים של יהודה ושומרון. משרד החוץ הישראלי זימן את שגריר אירלנד בישראל למתן הבהרות על הצעת החוק, אשר עדיין לא הגיעה להצבעה במליאת הסנאט.
שגריר אירלנד בישראל אליסון קלי אמר לפקידים הישראלים כי הצעת החוק "הועלתה על ידי נציגים עצמאיים בסנאט של אירלנד וכי ממשלת אירלנד מתנגדת לחקיקה". השגריר קלי הוסיף כי ממשלת אירלנד מתנגדת לתנועת החרם נגד ישראל (BDS), אך אמר עוד כי החקיקה המוצעת אינה יוזמה של תנועת החרם. בתגובה לדבריו הביעו הפקידים הישראלים "התנגדות תקיפה לחקיקה המוצעת והבהירו כי כל יוזמה להחרמת מוצרים מהתנחלויות היא יוזמה של תנועת החרם" ("ישראל זימנה את השגריר האירי בעניין חקיקת חרם", חדשות ישראל, 1 בפברואר 2018).
בעת דיון על ההצעה השבוע, גינה שר החוץ של אירלנד סימון קובני את ההתנחלויות כ"לא צודקות", אך המליץ לממשלה להתנגד להצעת החוק ולדחות את ההצבעה עליה. גם שגרירות ישראל באירלנד גינתה את ההצעה, באומרה כי היא "רק מציעה תמריץ לאלו הרוצים להחרים את ישראל והיא עומדת בניגוד גמור לעקרונות היסוד של המסחר החופשי והצדק".
החקיקה, המכונה "הצעת חוק הבקרה על הפעילות הכלכלית (שטחים כבושים) 2018", קוראת "לאסור על יבוא ומכירה של סחורות, שירותים ומשאבי טבע שמקורם בהתנחלויות לא חוקיות בשטחים כבושים", כדבריה של הסנאטור פרנסס בלאק, מגישת ההצעה ("אירלנד דוחה הצעת חוק מעוררת מחלוקת האוסרת על מסחר עם התנחלויות לאחר שישראל הביעה מחאה", אלגמיינר, 31 בינואר 2018).
כל המאמץ להפוך לפשע יחסים עסקיים עם יהודים ישראלים, ורק יהודים ישראלים, מכיוון שהם יהודים ישראלים אשר מתגוררים ומפעילים עסקים בלב ארצו המקראית ההיסטורית של העם היהודי, היא בפירוש וללא כחל וסרק חלק מתנועת החרם, אשר כפי שיוצריה הודו בחפץ לב, מבקשת להוציא אל מחוץ לחוק, לפגוע כלכלית ובסופו של דבר לחסל את ישראל, מדינת היהודים.
אם כי הצעת החוק אינה מזכירה את יהודה ושומרון, ממשלת ישראל הבינה כי היא מייחדת את מדינת היהודים לחרם. ראש הממשלה בנימין נתניהו גינה את היוזמה באומרו כי מטרת הצעת החוק היא "תמיכה בתנועת החרם וגרימת נזק למדינת ישראל".
נשיא ארגון ציוני אמריקה מורטון קליין אמר בתגובה: "אצ"א מגנה את הצעת החוק הזו שהוגשה לסנאט של אירלנד, אשר אף שאינה מזכירה את יהודה ושומרון בשמם, נועדה להפוך לפשע פלילי את המסחר וקשרי הסחר של אירלנד עם יחידים וחברות אשר פועלים מיהודה ושומרון.
"כל המאמץ להפוך לפשע יחסים עסקיים עם יהודים ישראלים, ורק יהודים ישראלים, מכיוון שהם יהודים ישראלים אשר מתגוררים ומפעילים עסקים בלב ארצו המקראית ההיסטורית של העם היהודי, היא בפירוש וללא כחל וסרק חלק מתנועת החרם, אשר כפי שיוצריה הודו בחפץ לב, מבקשת להוציא אל מחוץ לחוק, לפגוע כלכלית ובסופו של דבר לחסל את ישראל, מדינת היהודים.
"חקיקה כזו היא גם חקיקה גזענית ומפלה באופן בוטה, המכוונת ביהודים בלבד.
"זוהי חרפה שחקיקה כזו אפילו הוגשה לבית המחוקקים האירי ואצ"א דוחק בממשלת אירלנד להתנגד לה ולהביס אותה.
"מאמציה של הממשלה האירית לעשות כן יתחזקו מאוד אם תתפסיק להאמין לבדיה שהחרמתם של עסקים יהודיים ישראליים ביהודה ושומרון אינה יוזמה של תנועת החרם.
"יוזמות מסוג זה של BDS מבוססות על הטענה שקהילות היהודים ביהודה ושומרון אינן חוקיות ואינן לגיטימיות. זהו שקר.
"לטעון כי קהילות יהודיות ביהודה ושומרון ובחציה המזרחי של ירושלים אינן חוקיות היא הצהרה שקרית ומגוחכת המבוססת על עיוות זדוני של סעיף 49 של ועידת ז'נווה הרביעית.
"סעיף 49 אוסר על 'העברת אוכלוסין של יחידים או המונים, כמו גם על גירושם של אנשים מוגנים משטח כבוש לשטחו של הכוח הכובש או למדינה אחרת, כבושה או לא ... אל לכוח הכובש לגרש או להעביר חלקים מהאוכלוסיה האזרחית שלו לשטח שכבש'.
"כיוון שפלסטינים אינם מגורשים ואינם מועברים בכוח מיהודה ושומרון, וישראלים אינם מגורשים ואינם מועברים בכוח ליהודה ושומרון, לסעיף 49 אין כל נגיעה למצב.
"ההתישבות היהודית ביהודה ושומרון עולה בקנה אחד עם החוק הבינלאומי מאז שוועידת סן רמו ב-1920 ייעדה את השטח בארץ ישראל, אשר היה למנדט הבריטי מטעם חבר הלאומים, להתיישבותם של יהודים, והכיר בקשר בין אלפי השנים של העם היהודי למולדתו המקראית.
"החלטה זו, המעוגנת במנדט הבריטי על ארץ ישראל מטעם חבר הלאומים אשר התקיים מיד אחרי הוועידה, לא הוחלפה על ידי כל הסכם בינלאומי אחר. ההיפך הוא הנכון: היא אושררה בסעיף 80 של מגילת האומות המאוחדות.
"יש ליהודים זכות להתגורר ולבנות מחדש את מולדתם ביהודה ושומרון על פי החוק הבינלאומי, ובמיוחד סעיף 22 של אמנת חבר הלאומים; המנדט על ארץ ישראל (1922); החלטת סן רמו (1920); ברית פייצל-ויצמן (1919); ו[ברית] הוועידה האנגלו-אמריקאית (1924) , אשר אושררה כדת וכדין ב-1925 בסנאט של ארצות הברית, והוענק לה תוקף מחייב של ברית אמריקאית.
"הסכמי אוסלו אינם אוסרים על מגורים ובנייה של ישראלים בשטחים אלה; ההיפך מכך, אוסלו מעניקה זכויות בנייה לישראלים ולפלסטינים בשטחים שהם שולטים בהם, בהתאמה. אוסלו גם מייעדת את הנושא הזה כנושא של המעמד הסופי אשר יידון במשא ובמתן בין הצדדים לבין עצמם, וישראל זכאית להבטיח את זכות אזרחיה להתגורר ולבנות בשטחים אלה.
"מבחינה חוקית ומוסרית, להתיישבות היהודית ביהודה ושומרון יש לגיטימיות בסיסית שאינה פוגעת בשום דרך בסיכוי להסדר שלום סופי ואמיתי בין ישראל לפלסטינים, אם אי פעם יהיו הערבים הפלסטינים מוכנים לחתום על הסדר כזה.
"בהינתן עובדות אלו, אין שום בסיס חוקי או מוסרי לתמיכה ביוזמות BDS מהסוג שאנו רואים בימים אלה בהצעה המוגשת לסנאט האירי. ארגון ציוני אמריקה קורא לממשלת דבלין להביס את הצעת החוק הזו ויוזמות אחרות שמטרתן לקדם את תנועת החרם באירלנד".
